ב- 1761 השתלט השיח' הבדווי דהאר אל עומר על המקום וממנה את בנו עותמן כמושל מקומי, באותה תקופה נבנה בעיר בניין הסראיה הוא בנין הממשל, אגפים מבניין זה מתפקדים עד היום כמשרדי עירייה ומתנ"ס. דהאר אל עומר הזמין יהודים להתיישב בעיר, והרב חיים אבולעפיה התיישב כאן לזמן קצר עם תלמידיו. הם שיפצו את בית הכנסת שנבנה במאה ה- 17 , ובניין זה הוא בניין בית הכנסת הנוכחי.
שפרעם, כיום עיר ערבית נוצרית-מוסלמית-דרוזית, היתה גם בתקופת המשנה והתלמוד עיירה מרכזית באזור הגליל המערבי התחתון. לא נמצאו בתחום העיירה שרידים מובהקים מאותה תקופה, למרות שהעיירה המשיכה להיות מיושבת ברצף ואף גדלה והתפתחה מאד במאה הכ', אך יש להניח ששרידים רבים מתקופת שפרעם התלמודית עדיין טמונים מתחת לשרידים של ימי הביניים המאוחרים שהשתמרו על גבעת היישוב (גבעת המצודה).
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו היהודים לעזוב את העיר בשל קשיי פרנסה. היהודי האחרון, אברהם אל- עזרי, עזב את שפרעם ב- 1920, ומסר את מפתח בית הכנסת למשפחת ג'עברי השכנה המטפלת ושומרת עליו עד היום. בשפרעם נותר גם שטח מגודר של בית הקברות היהודי, המצבות נשדדו ואינם.
כותב מוחמד ח'לאילה, ממג'דל כרום:
שפרעם היא דוגמה ברורה, שבתוכה נפגשות סוגיות חשובות שנגזרות מעיקרון הפלורליזם התרבות, וחשוב לציין שאם יוצא לכם לבוא לבקר בשפרעם אתם עלולים להיות מופתעים מכך, שלמרות שהיא נחשבת לאחת הערים הערביות הגדולות ביותר בישראל, נמצא בעיר העתיקה בית כנסת ליהודים והוא נמצא תחת השגחתה של משפחה משפרעם אשר עושה את כל המאמצים בכדי לשמר את המקום הקדוש, כי יש לו זיקה מוסרית ותרבותית לקבוצה ואוכלוסייה מסוימת. וחשוב לציין שהמקום הזה הפך להיות גם יעד תיירותי שהרבה אנשים מהעולם ומכל רחבי הארץ מגיעים אליו בכדי לבקרו ולראות את הייחודיות שלו.
השרידים המאוחרים שנמצאו כוללים מצודה גדולה ('סראייה') שנבנתה במאה הי"ח לסה"נ בראש הגבעה, ומבנים נוספים מדרומה. כמו כן ניכרים בסביבת המצודה, באיזור הגרעין הקדום של היישוב, פריטי בניה עתיקים ששולבו במבנים אלה בשימוש משני.
במדרון הצפוני של גבעת המצודה נמצא בית הכנסת של הקהילה היהודית שראשיתו כנראה במאה הי"ז לסה"נ ותיפקד עד לשנת 1920.
400 מטר ממערב לבית הכנסת, על מדרון גבעה – בית העלמין הישן של יהודי שפרעם מימי הביניים. [בהקדמת פאת השולחן ציין המחבר כי קבר בבית קברות זה את אשתו הניה שמתה עליו בדרך]. בית העלמין משתרע על שטח של 120X 35 מטר בקירוב, ובו עשרות מצבות קבורה מלבניות ללא כתובות.
ממזרח ומדרום-מזרח לגבעת המצודה השתרע בית הקברות הקדום של היישוב מתקופת התלמוד. נראה שחלקו היהודי היה ממזרח לגבעה, שם נמצא ריכוז של מערות הרוסות, עם מקמרים ושקתות קבורה.
מדרום-מזרח לגבעה – ריכוז של חמש מערות קבורה בעלות עיטורים מיוחדים על דפנותיהן: גילופי דגמים מן הצומח, דמויות של בעלי חיים (כולל ציפורים ואריות) ודגמים גיאומטריים. על כמה מן הקברים מתנוססים צלבים, ומכאן שמדובר בקברי נוצרים שחיו בשפרעם בתקופה הביזנטית (מאות ו'-ז' לסה"נ). [לא נראה כי זו קבורה משנית].
הישוב היהודי בשפרעם
מרדכי אשל
בעוד שישוב יהודי במישור החוף מצפון לעכו לא היה קיים בעבר הרחוק, התקיים יישוב יהודי צפוף בשיפוליו המערביים של הגליל. ראייה לכך הן הכנסיות שנחשפו בשבי ציון ובנהריה, מן התקופה הביזנטית, בעוד ששרידי בתי כנסת באזור זה לא נתגלו עד היום. על יישוב יהודי בכפרי מערב הגליל מצויות בידנו עדויות מימי המשנה והתלמוד. על יישוב יהודי ב"שפרעם" ו "באושה" שכנתה, אנו למדים מן המקורות הבאים: בתוספתא מקואות פרק ו' מצינו " ... . מעשה במקווה שבין אושה לשפרעם , ושל שפרעם הייתה, והיה ר' דוסא מושיב עליו שני תלמידי חכמים, כדי שיקוו בו המים ארבעים סאה .. .". נראה שרבי דוסא היה מיושבי שפרעם . מקור אחר [בבלי מסכת ראש השנה דף לא' עמ' א'], מספר לנו את המעשה ברבי יהודה בן בבא , שהיה מעשרת הרוגי המלכות, ונרצח בידי קלגסים רומיים לאחר שסמך חמישה זקנים מגדולי התנאים בין אושה לשפרעם. כמסופר, שילם ר' יהודה בן בבא על מעשה זה בחייו כי כאשר הבחינו במעשהו , נעצו בו שלש מאות לונביאות [חניתות] ועשוהו ככברה, וכל זאת משום שר' יהודה בן בבא פעל בניגוד לגזירת מלכות הרשעה שגזרה "שכל הסומך ייהרג". המעשה שאירע בין אושה לשפרעם מעיד שבכפרים אלה התגוררו יהודים. ראייה נוספת שבשפרעם ובאושה התקיים ישוב יהודי חשוב היא מן המסופר בתלמוד כי אחרי גלות הסנהדרין מירושלים, היא שכנה זמנית באושה ובשפרעם, עד אשר קבעה מושבה בטבריה [ מסכת ראש השנה דף לא' עמ' ב'].
חלפו כאלף ושלוש מאות שנה, עד אשר הונחו בפנינו עדויות נוספות בדבר קיום קהילה יהודית בשפרעם. יצחק בן צבי כתב בספרו "א"י ויישובה בימי השלטון העות'מאני", כי לפי הרשום בארכיוני קושטא, בשנת 1525-1526 נמנו בשפרעם שלוש משפחות יהודיות, ובמפקד משנת 1533 נמנו במקום עשרה בעלי בתים. ידוע כי כשפקדה מגפה את צפת ברחו יהודיה לכפרים כגון: פקיעין, מירון, עין זיתים, ביריה, ואפילו עד לשפרעם הרחיקו.
ב"לוח א"י" לשנת תר"ס, שערך לונץ, הוא מסר שלפי מסורת שהייתה בידי יהודי שפרעם, נתחדש יישובם בימי השליט הבדואי [מושל הגליל] דאהר אל עומר [1750-1775], מחדש היישוב היהודי בטבריה בימי ר' חיים אבולעפיה. לונץ סבר שהיישוב היהודי בשפרעם הלך והתחזק בעקבות השלמת המצודה, שנבנתה בשנת 1768 , בידי עותמאן בן דאהר. על קיום קהילה יהודית קטנה בשפרעם נמסר אף ממקורות יהודיים מן השנים 1778, 1781, ו 1795 , אולם אין הם מוסרים פרטים ישירים על קהילה זו.
ר' דוד דבית הלל מסר [בספר מסעותיו משנת 1824] כי: " במרחק 2 שעות לערך מעכו, בדרך לטבריה, נמצאת עיר קטנה ושמה שפאעמר [ שמה הערבי של שפרעם בימים ההם] והיא בנויה על הר קטן, ויש בה כעשרים משפחות יהודים עובדי אדמה". הוא העיד גם כי מצא במקום בית עלמין יהודי. כיום אין זכר לבית עלמין זה וסביר להניח כי תושבי הכפר הערבי עשו שימוש מישני באבני המצבות לאחר חיסול הקהילה היהודית, ומ"מ מיקום בית העלמין נשתכח. בשנת 1816 ביקר בכפר הנוסע הנוצרי ג'יימס ס. בקינגהאם, המספר כי מצא בכפר לצד נוצרים רבים, מוסלמים ודרוזים, יהודים מועטים בלבד. עדות דומה נמסרה מפי וילהלם מקליור תומסון בשנת 1833 : "שפרעם" כך כתב, "זוהי עיר הראשה של המחוז, יש בה כמה חנויות ומכילה 2000 תושבים דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים". בהמשך ציין כי מצא במקום בית כנסת.
ואכן, בסמוך לגרעין הישן של הכפר, לרגלי המצודה, מצוי מבנה בית הכנסת של שפרעם. הוא נבנה על שרידי בית הכנסת העתיק של שפרעם, ושימש את קהילת יהודי הכפר עד ליום בו נטשו את כפרם. במבנה מצוי לוח הנצחה שעליו נחרט:
בית הכנסת בעיר שפר – עם
____________________
שפר עם - הוא אחד מעשרה המקומות
אליו גלתה
סנהדרין הגדולה מירושלים
וקבעה בה מושבה
בית הכנסת דשפר – עם
חרב והוקם פעמים מספר
בתקופות שונות.
שוקם ע"י משרד הדתות\מדינת ישראל
שוקם באחרונה ב – 1988
ע"י משרד הבינוי והשיכון
בשנת 1839 ביקרו סיר משה מונטיפיורי ורעייתו יהודית בארץ. בתוך כך ערכו מיפקד בכל אתר בו ביקרו בציון מספר היהודים. בשפרעם נמצאו 107 יהודים, כולם ספרדים.
בספר מסעותיו של שמעון ברמן: "מסעות שמעון" [משנת תרל"א 1870-1871], מסופר כי מצא בשפרעם [בה לן בדרכו מחיפה לטבריה], כחמש עשרה משפחות יהודים ספרדים. רחמים יוסף אופלטקה, איש ירושלים, כתב בספר מסעו: "מירושלים למירון" [משנת תרל"ו 1876], כי שמע שבכפר שפרעם מצויות עשרים משפחות יהודיות וכולן עוסקות למחייתם בעבודת אדמה. בדו"ח המשלחת האנגלית שחקרה את הארץ, בשנות השבעים של המאה ה 19 , נמסר כי בשפרעם מצאה המשלחת כ 100 יהודים. סיר לורנס אוליפנט, שהתגורר בחיפה ובדלית אל כרמל [1882- 1885], דיווח, כי בשפרעם מצא מאה יהודים [ בכפר התגוררו בימים ההם כ 2400 נפש, נוצרים מוסלמים ודרוזים], חלקם [30 משפחות] עלו ממרוקו בשנת 1850, ופרנסתם הייתה מחקלאות, " אך לאחר מאבק מר נגד ההתעללות ועינויי הנפש של השלטונות שנמשך 20 שנה, נאלצו להיכנע ולהסתלק מכאן, ועתה לא נותרו במקום אלא יהודים מעטים מילידי הארץ". נראה, שלקראת סוף המאה התשע עשרה הלכה ופחתה האוכלוסייה היהודית בשפרעם. בלוח א"י משנת תרנ"ה- 1895 , דיווח לונץ כי בשפרעם מצויות שלש עשרה משפחות יהודיות.
במכתבו של יחיאל מיכל פינס למר לואיס עמנואל, בלונדון, מיום 11.12.1878 , כתב: " השכנים הרעים מן הנוצרים אשר שמה [בשפרעם], נגעו בנחלתם והציקו להם עד כי הוכרחו למכור להם את נחלתם". נראה, שעושק השלטונות, לצד רדיפת התושבים הנוצרים, היו בין הגורמים להתמעטות האוכלוסייה היהודית בכפר. בן צבי קבע בספרו הנ"ל כי יישוב יהודי, חקלאי למחצה התקיים בשפרעם כל ימי המאה ה-י"ט, בדומה לקהילה היהודית שהייתה בכפר יסיף ובפקיעין. אך, בשונה מפקיעין, תם פרק ההתיישבות היהודית בכפר זה ערב מלחמת העולם הראשונה, כאשר אחרוני יהודי שפרעם נטשו את ביתם.
בית הכנסת העתיק בשפרעם'
שבתאי שירן – "מורשת הגליל"
נוסף על ידי 
בגרעין הכפר, בלב ליבה של העיר הערבית המעורבת במוסלמים, נוצרים ודרוזים שוכן מזה 250 שנה בית כנסת ומחכה שתכנסו אליו לתפילת מנחה או לאמירת פרק תהילים. בית הכנסת נקי ומטופל, יש בו סידורים, חומשים וספרי תהילים, רק דבר אחד הוא חסר. יהודים שיתפללו בו בקביעות.
תולדות שפרעם היהודית
עריכה
בואו ונספר את סיפורה של שפרעם היהודית ואת סיפורו של בית הכנסת העתיק.לאחר המרד הגדול כנגד הרומאים נותר הגליל כמרכזו של העם בישראל ובהתאם הופכת שפרעם לתחנה מרכזית בנדודי הסנהדרין. גלתה סנהדרין… ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי... (ראש השנה לא, א) . המסורת מייחסת את מיקום בית הכנסת למיקום הסנהדרין.
עם השנים, ישתנה השלטון ובעקבותיו תהפוך העיר שפרעם, כמו כל הגליל, לנוצרית ולאחר מכן למוסלמית ועדיין תשארנה שכונות יהודיות בכפרי הגליל.
ב1539 עורך השלטון העותומני החדש מפקד אוכלוסין ומוצא בשפרעם 10 משפחות יהודיות. במאה ה- 17 בנתה הקהילה היהודית בית כנסת על חורבות בית הכנסת הקדום וקראה לו "מחנה השכינה".
ב- 1761 השתלט השיח' הבדווי דהאר אל עומר על המקום וממנה את בנו עותמן כמושל מקומי, באותה תקופה נבנה בעיר בניין הסראיה הוא בנין הממשל, אגפים מבניין זה מתפקדים עד היום כמשרדי עירייה ומתנ"ס.
היהודים חוזריםעריכה
דהאר אל עומר הזמין יהודים להתיישב בעיר, והרב חיים אבולעפיה התיישב כאן לזמן קצר עם תלמידיו. הם שיפצו את בית הכנסת שנבנה במאה ה- 17 , ובניין זה הוא בניין בית הכנסת הנוכחי. ממפקד מונטפיורי שנערך ב- 1839 עולה שבשפרעם התגוררו באותה תקופה 107 יהודים . ב- 1849 פנו יהודי העיר במכתב למונטפיורי וסיפרו על מצבם הכלכלי הקשה, ועל בריחת יהודים מהעיר כתוצאה מהמצב. מכתב זה מצטרף לעדויות נוספות על עול המסים הכבד שהטיל השלטון העות'מאני על היהודים והביאם לנטוש את אדמותיהם מחוסר יכולת לעמוד במעמסת המסים.
ב- 1850 התיישבו בעיר 30 משפחות של יהודים ממרוקו , וב- 1887 הגיעו ממרוקו 12 משפחות יהודיות נוספות.
בחלק העתיק של העיר שוכן בית כנסת "מחנה שכינה"
הסנהדרין ישבה בשפרעם בתקופת הקיסר מרקוס אורליוס וסוברים כי בית הכנסת העתיק נבנה במיקומו של בית כנסת קדום.
בית הכנסת שבו אולם בודד חדל לתפקד בשנות ה-20
ביקור בבית הכנסת, השוכן בעיר ערבית זו בגליל, על הגבעות מזרחית לחיפה,
הוא הזדמנות לחוות משהו מההיסטוריה החיה של האזור
ולהבין את הפסיפס התרבותי של מדינת ישראל.
הפנים הקריר של האולם האחד של בית הכנסת ששופץ לאחרונה בשנת 1988,
הוא המקום המושלם לשמוע את סיפורו של החכם, יהודה בר-אבא,
שחי בשפרעם והוסיף להסמיך תלמידים לרבנות,
אף שבמעשיו אלה הסתכן בכך שהרומאים יוציאו אותו להורג –
מה שאכן קרה בסופו של דבר,
ואת סיפורם של אנוסי ספרד ופורטוגל שנמלטו מאימת האינקוויזיציה
וקבעו את מושבם בשפרעם במאה ה-16.
היהודים האחרונים עזבו את שפרעם ועברו לחיפה בשנות ה-20 של המאה ה-20, והפקידו את מפתחות בית הכנסת בידי בני משפחת ג'עפרי,
המתגוררת מעבר לרחוב ומוכנה תמיד לתת אותם למבקרים.
לביקור בבית הכנסת, טלפנו למשפחת ג'עפרי בטלפון: 9865615 - 04
מבנה, ריק נקי, מספר ספרי קודש, אין ספר תורה
התיישבנו כל הספסלים בתוך האולם, ושמענו על תולדות בית-הכנסת והיהודים. למדתי, כי ביישוב שפרעם, היה בכל הדורות מימי המשנה ואילך, רצף של ישוב יהודי, שעשבו ( תוך הדגשה שלא גורשו), בשנות העשרים של המאה הקודמת, בשל חוסר יכולת לקיים חיים יהודים במספר מצומצם.
ב-1918 עזבה המשפחה היהודית האחרונה, משפחת חלבי, ועברה לקריות בשל קשיי פרנסה. המשפחה נפרדה בהתרגשות מהשכנים הערבים, והפקידה בידיהם את מפתח בית הכנסת היהודי העתיק בעיר, "מחנה שכינה" (שחודש לפי 250 שנה בידי רבי חיים אבולעפיה [השני], בחסות דאהר אל עומר). השכנים המוסלמים שומרים על בית הכנסת עד
היום
בתקופת הבית השני הייתה שפרעם עיר יהודית מהגדולות בגליל. ואכן לאחר כשלון מרד בר כוכבא עם מעבר מרכזי היהדות לגליל התמקמה גם הסנהדרין בשפרעם כחלק מתקופת הנדידה.
The ancient synagogue is located just behind the Catholic church, and was built in Mid 19thC.
היום
ההיסטוריה היהודית בשפרעם*
גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה,ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, ומציפורי לטבריאוטבריא עמוקה מכולן, ....אמר רבי יוחנן: ומשם עתידין ליגאל, שנאמר התנערי מעפר קומי שבי. (ראש השנה דף לא ע"א-ע"ב)
בעיר התגורר רבי יוסי הגליל, שהיה דור שלישי של תנאים ונחשב לאחד מגדולי חכמי דורו. הוא היה בן דורם של רבי טרפון, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. זה היה הדור של מרד בר- בוכבא (132- 135 ). גם רבי יהודה בן בבא חי בשפרעם. הרומאים הוציאו אותו להורג בשנת 144 לס' משום שהמשיך ללמד תורה, למרות שהרומאים אסרו על לימוד תורה. קברו של בן בבא נמצא בפרברי העיר ורבים עולים אליו לרגל.
בשלב מסוים בתקופה הביזנטינית החלו להתיישב בה נוצרים- ביזנטינים, לצד היהודים ובנו כנסייה. שרידי הכנסייה נמצאים במרכז העיר והארכיאולוגים קבעו שהיא נבנתה במאה ה- 4 לס'.
לאחר הכיבוש הערבי החלו להתיישב בעיר לצד היהודים והנוצרים גם מוסלמים , ושלושת האוכלוסיות חיו זו ליד זו בשלום עוד כ1300 שנה בתקופה הצלבנית, הממלוכית והתורכית. כאשר במאה ה13 מצטרפים גם הדרוזים.
עפ"י המפקד העות'מאני בשפרעם, חיו ב- 1525 – 1526 3 משפחות יהודיות וב- 1533 – 1539 עלה המספר ל- 10 . בשלב מסוים במאה ה- 16 הצטרפו לקהילה היהודית יהודים ספרדים. במאה ה- 16 היו שנים רבות בהן סבלו תושבי הגליל ממגפות ויהודי צפת ברחו מהעיר וחלקם מצאו מקלט אצל יהודי שפרעם. במאה ה- 17 בנתה הקהילה היהודית בית כנסת על חורבות בית הכנסת הקדום. בית הכנסת נקרא "מחנה השכינה".
ב- 1761 השתלט השיח' הבדווי דהאר אל עומר על המקום ושינה את שמו לשפא עומר. אל עומר התגורר בשפרעם זמנית ועבר לעכו לאחר שכבש אותה ומינה את בנו עותמן למושל העיר. בשפרעם נבנו בתקופת משפחת אל עמר, 2 מצודות: א-סרייה ואל- ברג'. א- סראיה פירושו ארמון בתורכית . בקומת הקרקע היו אורוות לסוסים והיא הייתה מוקפת חומה, מה שנתן לה מראה של מצודה. אל- ברג' נמצאת דרומית לסראיה והיא נבנתה על חורבות המצודה הצלבנית. המצודות נבנו על מנת לשלוט על הדרך הראשית לאזור הגליל
אל עמר הזמין יהודים להתיישב בעיר, והרב חיים אבולעפיה התיישב בעיר עם תלמידיו. הם שיפצו את בית הכנסת שנבנה במאה ה- 17. בית כנסת זה עומד על תילו עד עצם היום הזה ורבים המבקרים בו.
ממפקד מונטפיורי שנערך ב- 1839 מתברר שבשפרעם התגוררו 107 יהודים . ב- 1849 פנו יהודי העיר במכתב למונטפיורי וסיפרו על מצבם הכלכלי הקשה, ועל בריחת יהודים מהעיר כתוצאה מהמצב. במכתב הוסבר שעול המסים הכבד הביא לנטישה. העוזבים עברו לחיפה וטבריה והנוצרים והדרוזים השתלטו ל אדמותיהם. מכתב זה מצטרף לעדויות נוספות על עול המסים הכבד שהטיל השלטון העות'מאני על היהודים והביאם לנטוש את אדמותיהם מחוסר יכולת לעמוד במעמסת המסים.
עד הכבדת עול המסים עסקו היהודים בחקלאות. העוזבים עברו לעסוק במסחר.
ב- 1850 התיישבו בעיר 30 משפחות של יהודים ממרוקו , וב- 1887 הגיעו ממרוקו 12 משפחות יהודיות נוספות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו היהודים לעזוב את העיר בשל קשיי פרנסה. היהודי האחרון, אברהם אל- עזרי, עזב את שפרעם ב- 1920, על רקע הפוגרומים נגד יהודים שפרצו בארץ .
במלחמת העצמאות שמשה שפרעם בסיס לכוחות הערביים בגליל. ובמיוחד לגדוד הדרוזי שתקף את רמת יוחנן וקרית אתא.היא נכבשה במבצע "דקל" ביולי 1948 .
איברהים נימר חוסין, שהיה ראש העיר שפרעם היה יו"ר "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", כאשר הוקמה ב- 1975 . ראש העיר שהחליף אותו , אורסן יאסין, בשנות ה- 1990 , סרב להיות חבר בוועדה.
אורסן יאסין בתקופת כהונתו כראש עיריית שפרעם, הוכיח שהוא מנהיג יוצא דופן בנוף המנהיגות הערבית- ישראלית. בניגוד לעמדת "ועדת המעקב של ערביי ישראל" הוא הודיע שעירו תשתתף בחגיגות ה- 60 לישראל, והצהיר:" לא יתכן שנגדל את ילדינו בארץ הזאת על שנאת ישראל" הוא גם קרא לגיוס לצה"ל.
באוגוסט 2005 התחוללה טרגדיה בשפרעם, כאשר צעיר יהודי, בשם עדן נתן- זדה, רצח 4 מתושבי שפרעם בתוך אוטובוס. הוא עצמו נרצח בידי תושבים זועמים.
It was probably built over older synagogues: the previous from the 17th C, and the first built in the 2nd C AD.
The Jewish community in the 19th C was small, and were merchants, donkey drivers and farmers.
ההיסטוריה יוצרת דו קיום. בטקס חגיגי הסתיים אתמול (ב') שיפוץ בית הכנסת העתיק בשפרעם בידי חניכי בית הספר לשוטרים, ואחרי יותר מ-75 שנה הוא שוב פותח את שעריו.
היוזמה לשיפוץ בית הכנסת העתיק שהוקם בשנת 1850 היתה של רב המחוז הצפוני במשטרה, הרב אנשל פרדימן ומפקד מגמת אג"מ בבית הספר לשוטרים, סגן ניצב יואל שדה. בית הכנסת היה בשימוש עד שנת 1929 תרפ"ט, כאשר אחרוני הקהילה היהודית בשפרעם עזבו את המקום בעקבות פרעות מצד הערבים ועברו לחיפה.
שוטרים בבית הכנסת (צילום: ירון עציון)
במשך יותר משבוע עמלו החניכים על סיוד בית הכנסת, ניקיונו ואטימת הגג במטרה למנוע כניסת מים. הבוקר אמר סנ"צ שדה ל-ynet כי בפעולת השיפוץ השיגה המשטרה מטרה משולשת - הנחלת ערכים לשוטרים, יצירת אתר לתיירות פנים בשפרעם ושיפור הקשרים עם הקהילה. הוא הוסיף כי בעתיד הוא שוקל פעולה דומה גם בפקיעין.
בטקס אתמול השתתפו מלבד החניכים ומפקדי בית הספר לשוטרים, גם רבה הראשי של חיפה, הרב שאר ישוב כהן, ראש עיריית שפרעם, עורסאן יאסין, הרב פרידמן ובני המשפחה הדרוזית ששמרו על בית הכנסת מאז נעזב. הרב שאר ישוב הכהן ציין את התקופה בה חיו בשפרעם יהודים, ערבים ודרוזים יחדיו והביע תקווה כי ימים כאלה בהם היו יכולים יהודים להתגורר בעיר ישובו. ראש העירייה יאסין השיב במילה "אינשאללה". שפרעם, לפני כשנה וחצי, עלתה כזכור לכותרות לאחר שהמחבל היהודי נתן עדן-זאדה פתח באש בתוך אוטובוס שעבר בעיר והרג ארבעה אזרחים.
ההתיישבות היהודית בשפרעם הייתה עוד בתקופת המקרא והמשנה. בין היתר הייתה שפרעם אחד מהמקומות בהם ישבה מנהיגות הסנהדרין אחרי שגלתה מירושלים ובמקום פעל רבי יהודה בן בבא שנהג להסמיך דיינים למרות איסור הרומאים, עד שנתפס ונרצח בכידוני החיילים הרומים. רבי בן בבא נקבר סמוך לשפרעם ולכן נקראת הצומת במקום "צומת סומך".
Комментариев нет:
Отправить комментарий